עד לקבלת המלצות וועדת שניט ויישומן בפסיקה, היה נהוג בהליך גירושין לתבוע תביעת “משמורת” אשר עניינה החזקת קטינים (באופן כללי). בתביעות משמורת, היה נהוג כי הורה אחד פשוט “משכנע” את בית המשפט מדוע הוא הורה טוב יותר מהשני, ומדוע ההורה השני לא מספיק ראוי לגדל את הילדים ושאלו ישהו עמו.
אט אט חלה מגמת שינוי, אשר החלה למעשה בוועדת שניט. זוהי ועדה שעמדה בראשות פרופ’ דן שניט הוועדה מונתה למעשה לבחון כיצד מיישמים הוראות שונות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בכה בנוגע להורות וחלוקת משמורת בהליך הגירושין.
אם נדייק, מטרות הוועדה אשר מונתה ביום 02.03.2005 כפי שפורסמו בדוח הרשמי שלה הן אלו: לבחון את הכללים ביחס לשיתוף וחלוקת אחריות הורית בתקופת הגירושין ואחריה, כפי שאלו קבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב 1962 ואת יישומם בפרקטיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. למעשה הוועדה בדקה את צדקת “חזקת הגיל הרך” הקיימת בס’ 25 לחוק האפוטרופסות לעיל, לצד בחינה של הצורך בעיגון סטטוטורי של הסדרים שונים ביחס לשיתוף וחלוקה של אחריות הורית בזמן הגירושין. הוועדה נתבקשה להציע דרכים שישכללו את הכלים שעמדו בפני בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לצורך קביעת טובת הילד בהקשר של הסדרי משמורת והקשר עם כל הורה ואז לבסוף לבחון ולהמליץ על אופן מימושם ואכיפתם של ההסדרים אותם הציעה הוועדה. כל זאת, ברוח אמנת האו”ם בדבר זכויות הילד משנת 1989.
למעשה השינוי שחל בעקבות פרסום דוח הוועדה והשינויים שבוצעו בפסיקה, הביא לכך שיכירו בזכותו העצמאית של הילד, לפיה הוא זכאי לשני הוריו אשר יהיו אחראים לגידולו ולהתפתחות האישית שלו בכל המובנים, כך שאין כל מקום עוד לחזקה שנהוגה לפיה עד גיל 6 הילד יהיה בחזקת האם.
לפי הגישה של ועדת שניט, החלו להעמיד את טובת הילד כשיקול ראשון מעל לכל, תוך ביטול חזקת הגיל הרך ואמונה בשותפות ואחריות הורית עד למימוש זכויות הילד. כל זאת, בהסתמך על מחקרים של מומחים בתחום הפסיכולוגיה ותחומים נוספים, שהדגישו את ההשלכות על הילדים בהליך גירושין וקביעת מסמרות ביחס לחזקות שנקבעו בפסיקה. מדובר אפוא ביחסים בין הילד להוריו, אשר מקבלים חשיבות עליונה ביחס לטובת הקטין על כל המשתמע מכך.
מאז פס”ד בעמ”ש 13008-02-21 שניתן ע”י כב’ השופט שוחט, ניתן ללמוד כי המונח “משמורת” נעלם מן העולם, לטובת המונח “אחריות הורית משותפת”.
למעשה, טובת הילד מתחדדת להיות השיקול העיקרי, מבלי להתחשב בתחרות כזו או אחרת בין ההורים. מכירים בזכות השווה של ההורים, כאשר הכרה זו אין בהכרח מלמדת על שיעור מזונות גבוה או נמוך או על אופן זמני השהות בפועל, שזה בוחנים ע”פ קווי הפסיקה וכל מקרה לגופו.
חשוב להבין אפוא, כי לכל הורה הזכות להיות בחיי בנו או בתו, כאשר הזכות מגיעה עם החובה- למכלול של אחריות הורית, וכמובן כמו כל חובה וכל זכות, גם לה השלכות רבות.
על כן, בין אם אתם לקראת חתימה על הסכם גירושין, ובין אם בתחילתם של הליכים משפטיים, נסו למזער את הסכסוך ולהבין מראש, כי טובת הילד נמצאת מעל הכל, ובכך דוגלת מערכת המשפט, ובכלל זה לשים לב, כי אתם מכירים באחריות ההורית של ההורה שמנגד, כאשר מובן כי תמיד יהיו חריגים לך והכל תלוי נסיבות.
