עד לקבלת המלצות וועדת שניט ויישומן בפסיקה, היה נהוג בהליך גירושין לתבוע תביעת "משמורת" אשר עניינה החזקת קטינים (באופן כללי). בתביעות משמורת, היה נהוג כי הורה אחד פשוט "משכנע" את בית המשפט מדוע הוא הורה טוב יותר מהשני, ומדוע ההורה השני לא מספיק ראוי לגדל את הילדים ושאלו ישהו עמו.
אט אט חלה מגמת שינוי, אשר החלה למעשה בוועדת שניט. זוהי ועדה שעמדה בראשות פרופ' דן שניט הוועדה מונתה למעשה לבחון כיצד מיישמים הוראות שונות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בכה בנוגע להורות וחלוקת משמורת בהליך הגירושין.
אם נדייק, מטרות הוועדה אשר מונתה ביום 02.03.2005 כפי שפורסמו בדוח הרשמי שלה הן אלו: לבחון את הכללים ביחס לשיתוף וחלוקת אחריות הורית בתקופת הגירושין ואחריה, כפי שאלו קבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב 1962 ואת יישומם בפרקטיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. למעשה הוועדה בדקה את צדקת "חזקת הגיל הרך" הקיימת בס' 25 לחוק האפוטרופסות לעיל, לצד בחינה של הצורך בעיגון סטטוטורי של הסדרים שונים ביחס לשיתוף וחלוקה של אחריות הורית בזמן הגירושין. הוועדה נתבקשה להציע דרכים שישכללו את הכלים שעמדו בפני בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לצורך קביעת טובת הילד בהקשר של הסדרי משמורת והקשר עם כל הורה ואז לבסוף לבחון ולהמליץ על אופן מימושם ואכיפתם של ההסדרים אותם הציעה הוועדה. כל זאת, ברוח אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989.
למעשה השינוי שחל בעקבות פרסום דוח הוועדה והשינויים שבוצעו בפסיקה, הביא לכך שיכירו בזכותו העצמאית של הילד, לפיה הוא זכאי לשני הוריו אשר יהיו אחראים לגידולו ולהתפתחות האישית שלו בכל המובנים, כך שאין כל מקום עוד לחזקה שנהוגה לפיה עד גיל 6 הילד יהיה בחזקת האם.
לפי הגישה של ועדת שניט, החלו להעמיד את טובת הילד כשיקול ראשון מעל לכל, תוך ביטול חזקת הגיל הרך ואמונה בשותפות ואחריות הורית עד למימוש זכויות הילד. כל זאת, בהסתמך על מחקרים של מומחים בתחום הפסיכולוגיה ותחומים נוספים, שהדגישו את ההשלכות על הילדים בהליך גירושין וקביעת מסמרות ביחס לחזקות שנקבעו בפסיקה. מדובר אפוא ביחסים בין הילד להוריו, אשר מקבלים חשיבות עליונה ביחס לטובת הקטין על כל המשתמע מכך.
מאז פס"ד בעמ"ש 13008-02-21 שניתן ע"י כב' השופט שוחט, ניתן ללמוד כי המונח "משמורת" נעלם מן העולם, לטובת המונח "אחריות הורית משותפת".
למעשה, טובת הילד מתחדדת להיות השיקול העיקרי, מבלי להתחשב בתחרות כזו או אחרת בין ההורים. מכירים בזכות השווה של ההורים, כאשר הכרה זו אין בהכרח מלמדת על שיעור מזונות גבוה או נמוך או על אופן זמני השהות בפועל, שזה בוחנים ע"פ קווי הפסיקה וכל מקרה לגופו.
חשוב להבין אפוא, כי לכל הורה הזכות להיות בחיי בנו או בתו, כאשר הזכות מגיעה עם החובה- למכלול של אחריות הורית, וכמובן כמו כל חובה וכל זכות, גם לה השלכות רבות.
על כן, בין אם אתם לקראת חתימה על הסכם גירושין, ובין אם בתחילתם של הליכים משפטיים, נסו למזער את הסכסוך ולהבין מראש, כי טובת הילד נמצאת מעל הכל, ובכך דוגלת מערכת המשפט, ובכלל זה לשים לב, כי אתם מכירים באחריות ההורית של ההורה שמנגד, כאשר מובן כי תמיד יהיו חריגים לך והכל תלוי נסיבות.
תוכן העניינים
שאלות ותשובות - אחריות הורית משותפת וזמני שהות
מה החליף את מושג המשמורת?
המגמה בפסיקה עברה ממאבק על משמורת לחלוקת אחריות הורית משותפת וקביעת זמני שהות. במקום להכריע מי ההורה ה"טוב יותר", בית המשפט מסדיר כיצד שני ההורים ימשיכו לממש את הורותם.
מהי חזקת הגיל הרך?
חזקה שלפיה ילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם, אלא אם יש סיבות מיוחדות לקבוע אחרת. בפועל בתי המשפט נוטים בשנים האחרונות לצמצם את תחולתה ולבחון כל מקרה לגופו.
מה קובע את חלוקת זמני השהות?
טובת הילד, גילו וצרכיו, מידת המעורבות של כל הורה עד לפרידה, המרחק בין הבתים, שעות העבודה של ההורים ולעיתים תסקיר של פקיד סעד או עובד סוציאלי לסדרי דין.
האם חלוקה שווה מתאימה לכל משפחה?
לא בהכרח. חלוקה שווה מחייבת יכולת תקשורת בסיסית בין ההורים, קרבה גיאוגרפית והתאמה לגיל הילדים. כאשר תנאים אלה אינם מתקיימים ייקבע הסדר אחר.
מה כוללת אחריות הורית משותפת?
קבלת החלטות משותפת בעניינים מהותיים כמו חינוך, בריאות ומקום מגורים, לצד חלוקת זמני השהות היומיומית והחגים והחופשות.
אפשר לשנות הסדר שהות שנקבע?
כן. שינוי נסיבות מהותי, כמו מעבר דירה, שינוי בגיל הילדים או שינוי בתפקוד ההורי, מאפשר לפנות לבית המשפט לעדכון ההסדר.
